תפריט
הכירו את הכותבת:
שרה קליימן – אקטוארית מוסמכת וחברה מלאה (.F.IL.A.A) באגודת האקטוארים בישראל.
שרה קליימן – אקטוארית מוסמכת וחברה מלאה (.F.IL.A.A) באגודת האקטוארים בישראל.
כאשר מדברים על שוק הפנסיה הישראלי, מתכוונים למעשה לכמה סוגי מוצרים של חסכון לטווח ארוך, כאשר החסכון נבנה במהלך שנות העבודה של אדם, ומיועד לספק לו בטחון כלכלי בפרישה מעבודה. מוצרים שמוכרים ע"י הרגולטור כחסכון פנסיוני צוברים בחובם גם הטבות מס כאלה ואחרות, אם במועד הפקדת הכספים ואם במועד קבלת הכספים, וזאת על מנת ליצר מוטיבציה לעובדים לחסוך לפנסיה.
החל משנת 2008 יש בישראל פנסיית חובה לשכירים, והחל מ-2017 יש גם פנסיית חובה לעצמאים.
במאמר זה אעשה מעט סדר ואתאר בקצרה את סוגי המוצרים השונים הקיימים בשוק הפנסיה הישראלי:
קרנות אלה היו נהוגות עד 31/12/1994 ונקראות גם קרנות פנסיה צוברות זכויות.
לכל קרן יש תקנון שהיא פועלת על פיו ומכאן שיתכנו הבדלים בין הקרנות בתחומים שונים כגון צורת חישוב הפנסיה, השכר הקובע, שיעור הפנסיה הנצבר, גיל הפרישה, זכאות לנכות ושארים ועוד.
גובה הפנסיה מחושב בד"כ (אך לא תמיד) כמכפלה של השכר הקובע בשיעור הפנסיה הנצבר, כאשר שיעור הפנסיה הנצבר הוא 2% לכל שנת וותק ועד מקסימום של 35 שנה. מעבר ל-35 שנה אין יותר צבירת זכויות לפנסיה, אבל במידה וממשיכים בהפקדות לקרן, מקבלים בפרישה מענק בגין שנים עודפות מעבר ל-35 שנה כסכום חד פעמי. בד"כ אין הבדל בצורת החישוב בין גברים ונשים.
במצב של פרישה מוקדמת / מאוחרת יש התאמה של הפנסיה החודשית – ע"פ התקנון.
בפדיון כספים לפני הזמן מקבלים ערך פדיון שאינו משקף את שווי הקצבה העתידית ונקבע על פי נוסחה המופיעה בתקנון. זהו למעשה סוג של החזר חלקי בלבד של הפרמיות ששולמו לקרן, ולכן מאוד לא כדאי למשוך כספים מקרנות וותיקות לפני הזמן. זאת ועוד, משיכה לפני הזמן חייבת במס של 35%, ומשיכה חלקית עלולה לפגוע בזכויות הפנסיוניות הנותרות בקרן.
היות ולמעשה אין קשר בין הזכויות הפנסיוניות מהקרן להפקדות שמבוצעות לקרן, או לשינויים בתוחלת החיים ובריביות השוק, בחלק מהקרנות נוצרו לאורך השנים גירעונות גדולים. לכן החל משנת 1995 קרנות אלה נסגרו לקבלת חברים חדשים, בעקבות הרפורמה בתחום הפנסיה שהתבצעה באותה שנה.
כיום קיימות 18 קרנות וותיקות, מהן 10 קרנות מאוזנות שפועלות בצורה עצמאית ו-8 קרנות גרעוניות בניהול מיוחד, אשר ממשיכות לפעול עבור העמיתים שהצטרפו אליהן לפני 01/01/1995.
קרנות אלה נהוגות בישראל מ-01/01/1995 ונקראות גם קרנות פנסיה צוברות כספים.
קרנות חדשות החלו להיות משווקות בעקבות הרפורמה בתחום הפנסיה שבעקבותיה נסגרו קרנות הפנסיה הוותיקות למצטרפים חדשים. נכון לשנת 2022 יש 9 חברות שמציעות קרנות פנסיה חדשות (איילון, אלטשולר שחם, הפניקס, הראל, כלל, מנורה, מגדל, מור ואינפיניטי), וכל חברה מציעה 2 סוגי קרנות, קרן מקיפה וקרן כללית/משלימה.
בשנות העבודה, כספים מופקדים לקרן ע"י העמית וע"י המעסיק. הצבירה, שהיא למעשה סוג של חסכון, צוברת תשואה (רווחים) בהתאם למסלול ההשקעה שנבחר ע"י העמית ועל פי מדיניות ההשקעה של הקרן, עד למועד הפרישה.
במועד הפרישה העמית מוסר לקרן הפנסיה את החסכון הצבור שלו, ומקבל מקרן הפנסיה הבטחה לפנסיה חודשית, לכל חייו. בפנסיה מקיפה יש גם זכאות לפנסיית שארים (לפני ואחרי הפרישה) ולפנסיית נכות (לפני הפרישה). גובה הפנסיה החודשית מחושב ע"י קרן הפנסיה על ידי חלוקת הצבירה במועד הפרישה במקדם שנקבע ע"י הקרן (ומאושר ע"י רשות שוק ההון, ביטוח וחסכון). ניתן לחשוב על המקדם כעל מספר הפנסיות החודשיות שהקרן צופה שתצטרך לשלם לעמית, עד סוף חייו.
בניגוד לקרנות הוותיקות, בקרנות החדשות יש קשר הדוק בין ההפקדות המבוצעות לקרן, לקבלת הפנסיה מהקרן. זאת דרך חישוב גובה הפנסיה כפונקציה של הצבירה ושל המקדם. המקדם מחושב כממוצע סטטיסטי, כך שייצג נכונה את כמות התשלומים הממוצעת שיהיה על הקרן לבצע לגמלאי. המקדם בפועל כמובן אינו ידוע מראש, כך שבפועל יהיו עמיתים שיקבלו יותר פנסיות מהממוצע, וכאלה שיקבלו מהקרן פחות פנסיות מהממוצע. המנגנון הזה הוא סוג של ביטוח הדדי, שבו חלק מהעמיתים (אלה שנפטרים מוקדם מהצפוי) מסבסדים את העמיתים האחרים (אלה שנפטרים מאוחר מהצפוי).
ככל שהמקדם נמוך יותר הפנסיה גבוהה יותר ולהפך. כלומר מקדם נמוך הוא "טוב" לגמלאי/ת ומקדם גבוה הוא "פחות טוב" לגמלאי/ת. המקדם שונה עבור גברים ועבור נשים. המקדם של נשים גבוה יותר לעומת המקדם של גברים, כלומר "פחות טוב". זה נובע משתי סיבות – הראשונה שתוחלת החיים של נשים גבוהה יותר, והשניה שהן פורשות בגיל מוקדם יותר. כלומר תקופת הפנסיה של נשים ארוכה יותר מתקופת הפנסיה של גברים, לכן היתרה הצבורה צריכה להספיק ליותר זמן, ולכן המקדם גבוה יותר והפנסיה החודשית נמוכה יותר.
המקדם מתעדכן עם הזמן ועל פי הצורך (למשל בעקבות שינויים בתוחלת החיים הממוצעת). בתקופה של עליה בתוחלת החיים, המקדם ילך ויגדל, כלומר ככל שהזמן יעבור המקדם יהיה "פחות טוב".
בנוסף בקרן פנסיה חדשה יש מנגנון של איזון אקטוארי שיוצר התאמה בין הניסיון של הקרן בפועל, לתחזיות הסטטיסטיות שלה, כך שהקרן תמיד תהיה מאוזנת ולעולם לא תגיע לחדלות פרעון ואי עמידה בהתחייבויות שלה לעמיתיה.
שיטה שנהוגה בעיקר אצל עובדים ותיקים במגזר הציבורי (צה"ל, משטרה, אוניברסיטאות, בתי משפט…), עובדים ותיקים בבנקים ועובדים ותיקים בחברות ממשלתיות או ממשלתיות לשעבר (למשל חברת החשמל). כיום יש פחות ופחות עובדים אשר זכאים לפנסיה תקציבית, ועובדים חדשים מופנים לקרנות פנסיה חדשות במקום.
המנגנון דומה לקרן פנסיה וותיקה בכך שחישוב הפנסיה מבוצע לפי שכר קובע * שיעור פנסיה נצבר
המנגנון שונה מקרן פנסיה וותיקה בכך שהפנסיה משולמת ע"י המעסיק ולא ע"י קרן פנסיה
ברוב המקרים ההטבה ניתנת ללא הפקדה מצד העובד ו/או המעביד, ומשולמת בפרישה מהתקציב השוטף של המעביד, ולא מ"חסכון" שנוצר לאורך תקופת העבודה.
לרוב לא נמסרים לעובד דו"חות תקופתיים לגבי זכאותו ונתונים לגבי הפנסיה אינם זמינים במסלקה הפנסיונית. סכום הפנסיה הסופי נקבע ע"פ חישוב של המעסיק במועד הפרישה, שנקרא גם "סימולציה".
שיטה שנותנת מענה לעובדים אשר פרשו לפני גיל פרישה (פרישה מוקדמת) במסגרת הסכם עם המעסיק. במקרה זה מדובר על תשלום פנסיה חודשית ע"י המעסיק עד הגעתו של העובד לגיל פרישה ותחילת קבלת פנסיה מקרן הפנסיה. כלומר זהו למעשה סוג של פנסיה תקציבית מוגבלת בזמן.
זהו כלי שמשמש מעסיקים להוצאת עובדים לפרישה מוקדמת כדי לבצע התיעלות ארגונית. יש לזכור שהפנסיה החודשית נמוכה מהשכר החודשי, כך שאם מבחינת המעסיק ניתן להסתדר בלי העובד, אך לא ניתן לפטר את העובד (למשל בגלל הסכמי שכר ומעורבות של ועד עובדים), זה יכול להיות סידור משתלם, כיוון שפנסיית הגישור עולה למעסיק פחות מאשר להמשיך ולהחזיק את העובד בשכר מלא. מקובל להתייחס לתשלומי פנסיית גישור כאל תשלומים "חליפי שכר", כיוון שאינם נובעים מתכנית פנסיונית של העובד אלא מכך שהמעסיק בחר לשלם לעובד כדי שלא יעבוד.
מוצרים אלה משווקים ע"י חברות ביטוח ולא ע"י קרנות פנסיה. הם מבוססים על תנאי פוליסה (חוזה בין המבטח והמבוטח). הרעיון הכללי הוא שילוב של ביטוח חיים (שנקרא גם ביטוח למקרה מוות) עם חסכון לפרישה, ולעתים גם ביטוח אובדן כושר עבודה. ישנם 3 סוגים עיקריים של ביטוחי מנהלים:
ביטוח מנהלים קלאסי
שווק עד 31/12/2003. לא ניתן להפריד בו את מרכיב החסכון ומרכיב הביטוח. הפרמיה נקבעת מראש ומשולמת יחד עבור מרכיב החסכון ועבור מרכיב הביטוח. מי שרצה להגדיל את הכיסוי, נדרש לפתוח פוליסה חדשה עבור ההגדלה. ישנם ביטוחים קלאסיים שבהם החסכון לפרישה הוא הוני וביטוחים קלאסיים שבהם החסכון לפרישה הוא קצבתי. מדיניות ההשקעה נקבעת ע"י חברת הביטוח ולא ע"י המבוטח.
ביטוח מנהלים עדיף
שווק גם כן עד 31/12/2003. הפרמיה נקבעת לפי השכר הקובע, ויש הפרדה בין הפרמיה המשולמת עבור הביטוח לפרמיה המשולמת עבור החסכון. ניתן להגדיל כיסוי בפוליסה קיימת ואין צורך לפתוח כל פעם פוליסה חדשה. ישנם ביטוחי עדיף שבהם החסכון לפרישה הוא הוני וכאלה שבהם החסכון לפרישה הוא קצבתי. גם כאן מדיניות ההשקעה נקבעת ע"י חברת הביטוח ולא ע"י המבוטח.
ביטוחי מנהלים חדשים
משווקים החל מ-01/01/2004, המבוטח יכול לבחור מסלול השקעה שמתאים לו. עד 2008 ניתן היה לבחור במסלול הוני, אולם משנת 2008 כל ההפקדות הן לקצבה בלבד.
הסתכלות אחרת על ביטוחי המנהלים היא לפי "דורות", כאשר יש "דורות" שונים בהקשרים שונים, למשל:
מקדם – גם בביטוחי מנהלים הקצבה החודשית מחושבת ע"י חלוקת החסכון המצטבר בפרישה במקדם. יש מספר דורות של מקדמים, כאשר המקדמים הישנים ביותר הם הנמוכים והטובים ביותר, והמקדמים החדשים הם הגבוהים והפחות טובים. יש ביטוחי מנהלים בהם המקדם מובטח, כלומר נקבע בהצטרפות ולא משתנה עם הזמן, וביטוחי מנהלים בהם המקדם נקבע רק בפרישה, כמו בקרנות הפנסיה החדשות.
דמי ניהול – יש הבדלים משמעותיים בדמי הניהול שנגבו על ביטוחי המנהלים לאורך השנים.
לכן כאשר בוחנים ביטוחי מנהלים, משווים ביניהם או משווים אותם לעומת מוצרים פנסיוניים אחרים, חשוב להכיר ולהבין לעומק את הסוגים השונים והדורות השונים של ביטוחי מנהלים, על כל ההבדלים ביניהם, שהינם רבים.
קופות גמל פועלות ע"פ תקנון, ואין בהן מרכיב ביטוחי. ניתן לבחור בהן מסלול השקעה.
בעבר ניתן היה להפקיד לקופות גמל כמו לחסכון, ולמשוך את הכסף בצורה הונית. אולם בעקבות שינוי רגולציה הפקדות לאחר 01/01/2008 ניתן למשוך רק כקצבה, ומכיוון שקופות הגמל לא יודעות לשלם קצבה, במועד הפרישה נדרש לנייד את הכספים הקצבתיים לקרן פנסיה או ביטוח מנהלים, ולמשוך משם את הקצבה. בשנים האחרונות יצאו לשוק גם קופות גמל להשקעה, שהן קופות הוניות ונזילות, שניתן למשוך מהן את הכספים בצורה הונית בכל שלב, תוך תשלום מס רווחי הון. לחילופין אפשר להשאיר את הכספים שבהן לפרישה, ולקבל בפרישה הטבה משמעותית של קצבה פטורה ממס. קופות אלה הפכו להיות אטרקטיביות מאוד בשנים האחרונות, אך יש מגבלה על גובה ההפקדה השנתית אליהן.
קרנות השתלמות הן מוצר לטווח בינוני של 6 שנים, בניגוד לחסכון פנסיוני שהוא חסכון לטווח יותר ארוך. כלומר קרנות השתלמות אינן מוצר פנסיוני. יחד עם זאת הנתונים שלהן מופיעים במסלקה הפנסיונית, ויש אפשרות להמשיך לחסוך בהם גם לתקופות ארוכות מ-6 שנים, לכן יש שמתיחסים אליהן כאל מוצר פנסיוני. בקרנות השתלמות יש הטבות מס משמעותיות אשר הופכות אותן לאפיק חסכון מאוד משתלם. הפקדה לקרן השתלמות אינה מעוגנת בחוק, כלומר אין חובת הפקדה לקרן השתלמות, ולכן לא לכל עובד יש קרן השתלמות.
מקווה שהמאמר עשה לכם קצת סדר,
אשמח לעמוד לשירותכם
שרה קליימן, אקטוארית מוסמכת – בעלת ניסיון רב בתחום אקטואריה של שוק הפנסיה
